בעוד שכללי נשימה נכונה בזמן ביצוע אימון כוח פשוטים יחסית - שאיפה בפאזה נגדית ונשיפה בחיובית, הרי שלא כך הדבר כאשר מדובר באימון ריצה או אימון אירובי. נהוג לחשוב שיש לנשום בפה חצי פתוח. חלק מן האוויר נשאף דרך הפה וחלקו - דרך האף. אך יש גם אסקולה שטוענת שיש לנשום דרך האף בלבד. למעשה, לשאוף דרך האף ולנשוף דרך הפה.
אז מה נכון? הכל, אולם תלוי בנסיבות. נשימה דרך הפה מביאה יותר חמצן לגוף, אך כעבור זמן מסויים (ולא ארוך במיוחד) הספורטאי ירגיש שחסר לו אוויר. נוכל להסיק שנשימה דרך הפה תהיה טובה לריצה למרחקים קצרים, למשל.
שאיפה דרך האף תעזור להסדיר את הנשימה, ולכן יש להשתמש בטכניקה זו בתום אימון ריצה, או בזמן ריצה איטית. סיבוב הידיים יסייע לכך גם כן.
נשימה דרך האף תיהיה עדיפה גם בזמן ריצה בחוץ בטמפרוטורה נמוכה. באופן זה, האוויר מספיק להתחמם בטרם מגיע אל הריאות, מה שמונע מהגוף מחלות פוטנציאליות. החסרון הוא שבמצב זה לא מסופק לגוף מספיק אוויר, והספורטאי ינסה לנשום גם דרך הפה – מה שיביא להפרעה בריכוז. החדשות הטובות הן שגם לזה הגוף מתרגל, כך שעם הזמן – הבעיה תתפוגג.
הקצב האופטימלי לנשימה בריצה 'רגילה' הוא שאיפה כל 3-4 צעדים, עם התאמות על פי מהירות הריצה. אם מתאמנים מספיק, הקצב לא אמור להתשנות במשך כל הריצה.
ל הזכויות שמורות לסודית - תוכנית לפיתוח הגוף. כל היצירות שפורסמו כאן הינן תחת רישיון ייחוס-שימוש לא מסחרי-שיתוף זהה. חלק מהתמונות או הסרטים עשויים להיות כפופים לזכויות יוצרים או סימני מסחר נוספים.