אם ננתח את שתי הדוגמאות שהעלנו, נראה כי מה שקורה בפועל הוא התופעה הבאה - כשאתם מנטרלים את הרגליים בזמן ביצוע התרגיל (בשני המקרים הרגליים יהיו מקובעות), אתם מעלים את הבידוד של שרירי המטרה. אך הבידוד לא בא חינם. אם בעת ביצוע עליות המתח הרגילות אתם משקיעים מאמץ מסוים בקיבוע הגוף ושמירה על יציבותו (על מנת שלא תפלו או תזוזו הצידה), אזי כאשר הרגליים מקובעות, אין לכם כל צורך לעשות זאת. בפועל, זוהי הסיבה האמיתית שבזכותה אתם מסוגלים להתפקס יותר על שרירי המטרה. אם כן, האם זה טוב לנו או שלא כל כך?
מצד אחד, במקרה של ביצוע מבודד, אתם מסוגלים לעבוד עם משקל או מספר חזרות רב יותר, מה שמביא להרגשה מצויינת (נסו פעם להשוות לחיצות חזה עם משקל חופשי או במכשיר סמית). אולם, עם הזמן, תגלו שהתוצאות שלכם תרדנה. במעבר מביצוע מבודד לביצוע חופשי, יהיה לכם הרבה יותר קשה ותוכלו להרגיש זאת. כך תחוו על בשרכם את תפקידם האמיתי של השרירים המייצבים.
שילוב של שרירים אלו באימון דורש מאמץ נוסף מגופכם. מטבע הדברים, בני אדם לא בנויים לתנועות מבודדות (ראיתם פעם תנועה טבעית כלשהי שאינה דורשת הפעלה של יותר משריר אחד?) ועם הזמן, הגוף יסתגל וינטרל את השרירים המייצבים – מתוך הנחה שאינם נחוצים, שהרי כך אנו בנויים.
בשורה התחתונה? אם אתם רוצים לגדול ולהגיע לתוצאות, תמיד חשוב לשלב תרגילים שדורשים עבודה מהשרירים המייצבים בנפרד (בתרגילים סטטיים) או יחדיו (בתנועות מורכבות); מאידך, לא כדאי להזניח לגמרי את ה"אפשרויות הקלות". המפתח הוא לדעת לשלבן במינון הנכון - למשל לאחר פציעה, או לאימונים מתישים במיוחד. כך או אחרת, לאורך זמן חשוב להקפיד לא להתמכר אליהן, בכדי למנוע מהשרירים המייצבים "להתעצל".
ל הזכויות שמורות לסודית - תוכנית לפיתוח הגוף. כל היצירות שפורסמו כאן הינן תחת רישיון ייחוס-שימוש לא מסחרי-שיתוף זהה. חלק מהתמונות או הסרטים עשויים להיות כפופים לזכויות יוצרים או סימני מסחר נוספים.