למה לפעמים מקערים את הגב כשמבצעים לחיצת חזה?

אם אתם עוקבים אחר טכניקות הביצוע של התרגילים השונים, בטח שמתם לב שישנם ספורטאים שמקערים את הגב התחתון בזמן ביצוע לחיצות חזה. אנחנו, כמו גם רבים אחרים, ממליצים להצמד ככל האפשר לספסל, ולהמנע מקיעור הגב. אז מי צודק כאן?

התשובה פשוטה. שיטת לחיצה עם "קיעור" נמצאת לרוב בשימוש אצל פאוורליפטרים, שמטרתם להפעיל כמה שיותר שרירים בבת אחת; מטרת הבאדיבילדרים היא לבודד את שרירי החזה, ולכן כדאי להמנע מלעשות את ה"גשר". הוא לא יתרום לגדילת השרירים. יתרונות הגשר טמונים בכך שהוא מאפשר להרים משקלים גדולים יותר. הוא מווסת את העומס בין כל חלקי שרירי החזה, תוך פיקוס על חלקם התחתון (והחזק ביותר). הודות לכיווץ השריר הרחיב של הגב, מלבד שרירי החזה, העומס יופעל גם על שרירי הדלתא, והתלת-ראשי. במקרה זה אין לפשוט ידיים רחב מדי - יש לשמור על זווית של כ-45° בין עצמות חגורת הכתפיים. כמו כן, מעצם הפעלת שרירי הגב, האגן והידיים - הגוף יהיה יציב יותר.

בפועל, ה"גשר" נחוץ אם אתם מרימים משקל מאוד גדול שלא מועיל לגדילת מסת שריר, אלא בעיקר לשיפור הכוח המתפרץ ובידוד התנועה.

מטרה נוספת של קיעור הגב התחתון היא להקטין את אמפליטודת התנועה ע"י הרמת החזה כלפי מעלה. יש להבין שגובה הגשר הינו ביחס ישיר לגמישות של עמוד השדרה. להלן החוקים של לחיצה ספורטיבית:

• יש לשמור על אגן, ראש וכתפיים על הספסל
  
• אין להקפיץ את המשקל ע"י החזה
  
• אין להרים את האגן במהלך כל התנועה
  

כפי שאתם רואים, אין בחוקי הפאוורליפטינג הגבלה על גובה הגשר, ולכן ספורטאי גמיש יהיה ביתרון יחסי על פני אחד שלא.

אם החלטתם לנסות את הטכניקה הזו, יש לשמור על חוקים הבאים:

• הצמידו את כפות הרגליים לרצפה והכתפיים לספסל – אלו שתי הנקודות האחיזה שלכם
  
• האגן רק נוגע בספסל – הוא לא משמש כנקודת עגינה
  
• הכתפיים קרובות ככל הניתן אל האגן, כפות הרגליים כמה שיותר אחורה (קרובות לכתפיים)
  
• לאחיזה מירבית, יש לפשוט את הרגליים כמה שיותר
  
• גב, בטן ורגליים מכווצות
  
• ההרגשה היא שאתם עומדים על הכתפיים והרגליים
  

שימו לב, שבזמן ביצוע ה"גשר" הלחץ על עמוד השדרה גדל מאוד, ולכן הוא מגדיל את סיכויי הפציעה של הגב התחתון.