שיפור מתמיד בדד-ליפט – קלאסי או סומו?

 ההבדל בין השתיים, בגדול, הוא ברוחב עמידת הרגליים. בסומו, אנו ממקמים את הרגליים רחב ככל האפשר, ובכך משנים את אמפליטודת התנועה ומווסתים את העומס לעבר קבוצות שרירים שונות. ההרמה מתבצעת בעיקר ע"י שרירי הרגליים והירכיים, הגב כמעט ולא עובד כשמבצעים את הדד-ליפט בשיטה זו. מאידך, השיטה הקלאסית מביאה לעבודה מאומצת של השריר הרחיב של הגב, שרירי הטרפז והשרירים הפושטים. אז במה לבחור וכיצד?

הדד-ליפט הוא תרגיל רב-מפרקי, ויש להתחשב בעובדה זו כשעונים על השאלה. ניתן לבצע את הדד-ליפט תוך העמדת הרגליים בווריאציות רוחב שונות – ברוחב הכתפיים, מעט רחב יותר, או רחב הרבה יותר. כל צורה תביא לגדילה וטובה לאנאבוליזם, אבל קבוצות שרירים שונות יופעלו בדרך.

היום נתמקד בשרירי הרגליים. כשמבצעים את התרגיל בשיטת "סומו", אנו מפעילים יותר את החלקים הפנימיים של שריר הירך, והשריר הדו-ראשי שלו. בביצוע קלאסי, הפוקוס מוסת אל שרירי העכוז ואל חלקה הקדמי של הירך. כלומר, כשאתם בוחרים את שיטת הביצוע, ניתן לשחק עם השיטות בכדי לפקס את העומס על השרירים החלשים שלכם. אם אתם מתכוננים לתחרות, הבחירה תהיה הפוכה, היות והמטרה היא להבליט את השרירים החזקים שלכם.

אם האימון שלכם יכלול שפיפות ברכיים (סקוואטים) לאחר הדד-ליפט - יש לבחור בשיטת "סומו". במקרה כזה ניתן לסיים את האימון בדד-ליפט קלאסי.

להלן דוגמא לאימון שמשלב שיטות דד-ליפטים שונות:

• "סומו" – 3 סטים של 6-8 חזרות עם 2-3 דקות מנוחה
  
• שפיפות ברכיים – 3 סטים של 8-12 חזרות עם 2-3 דקות מנוחה
  
• פשיטות ברכיים במכונה – 3 סטים של 8-12 חזרות עם 1-2 דקות מנוחה
  
• דד-ליפט קלאסי – 3 סטים של 6-8 חזרות עם 2-3 דקות מנוחה
  
• כפיפות ברכיים במכונה – 3 סטים של 8-12 חזרות עם 1-2 דקות מנוחה